טונר פלוס בע"מ נ' בן עוזר

החלטה

בפני בקשה לביטול פסק הדין אשר ניתן במעמד צד אחד ובמסגרתו נדחתה ההתנגדות אשר הגיש המבקש.

במסגרת תיק זה מתבררת תביעה בסכום קצוב אשר הגישה המשיבה. בכתב התביעה, טוענת המשיבה כי המבקש רכש ממנה מחסניות דיו למדפסת ("טונרים") על יסוד 3 חשבוניות אולם לא שילם בגינם. המשיבה עתרה לפיכך לחיוב המבקש בתשלום סך של 1,104 ₪, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית - 1,230 ₪.

המבקש הגיש התנגדות לביצוע התביעה. בהתנגדותו, מודה המבקש בקבלת המוצרים מהמשיבה ובדיוק בשווי הנקוב בכתב התביעה, 1,104 ₪, אך טוען כי סוכם בין הצדדים לדחות את מועד התשלום עד לסיום הליך משפטי אשר מנהל המבקש, במקצועו כעורך דין, ובגינו הוא עשוי לקבל שכר טרחה בסכום גדול.

הדיון בהתנגדות נקבע ליום 25.1.12 אולם המבקש לא התייצב לדיון. בהעדר התייצבות, נדחתה ההתנגדות והמבקש חויב לשלם למשיבה הוצאות בסך 1,200 ₪. המבקש עותר לביטול החלטה זו. לטענתו, כלל לא נמסרה לו הזמנה לדיון שלכן יש לבטל את ההחלטה מחובת הצדק. לגופם של דברים, חוזר המבקש על הטענות בהתנגדותו.

בהתאם לתקנה 480 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הליך בו ניתן מען להמצאת כתבי בי-דין תהא ההמצאה במסירת הכתב לאותו המען. בהתנגדות אותה הגיש, מסר המבקש כי כתובתו הינה רח' מזא"ה 62 בת"א. לכתובת זו בדיוק נשלחה ההזמנה והוחזרה בצירוף ההערה "לא נדרש". מצב דברים זה מבטא מסירה כדין לכל דבר ועניין. לטענת המבקש "גורמים עלומים" נוהגים ליטול דברי דואר המיועדים למבקש. אם זה המצב, ראוי היה לו למבקש שימסור לבית המשפט כתובת אחרת, ודאית, למסירת כתבי בי-דין. כתובת אשר בה אין חשש להעלמת דברי דואר. המבקש לא עשה כן ואין לו להלין אלא על עצמו. ברי כי מצב בו תתקבל טענה כטענת המבקש ישבש את דיני המסירה שהרי תמיד יוכל הנמען לטעון טענות כגון אלו להן טוען המבקש.

אם כך, מסירה כדין הייתה, למבקש אין זכות לביטול פסק הדין מחובת הצדק והאפשרות לביטול ההחלטה נתונה לשיקול דעת בית המשפט. מצב זה מקים בעיה ברורה למבקש, שהרי סכום התביעה נמוך יחסית וקשה למצוא היגיון בחיוב המבקש בהוצאות המשיבה בגין התייצבות מיותרת, הוצאות שיגיעו כדי סכום התביעה כולה.

בכל הנוגע לנסיבות אי ההתייצבות, לאחר עיון בנימוקי המבקש ובתגובת המשיבה, מסתבר שבעבר כבר נמתחה בקורת נוקבת אודות התנהגות המבקש בהגשת בקשות מיותרות ומה שנראה כסירוב לאשר קבלת כתבי בי דין. מצב זה מעלה ספק אם התנהגות המבקש תמת לב. עם זאת, המשקל העיקרי ניתן לסיכויי ההצלחה בהגנה אם יבוטל פסק הדין. כך ככלל. כך גם בבקשה דנא.

מעיון בטענות המבקש, מסתבר שהמבקש כלל איננו כופר בחבותו לשלם למשיבה עבור מחסניות הדיו נשוא התביעה ובדיוק את הסכום נשוא התביעה. דא עקא, שלכך מוסיף המבקש טענה לפיה חבותו בתשלום תקום רק בסיום הליך משמפטי אשר הוא מנהל כעורך דין. מעיון בנימוקי המבקש הן בתגובותיו והן בהתנגדות עצמה, מסתבר שרב בהן הנסתר על הנגלה. המבקש טוען לסיכום כאמור, אך איננו מפרט עם מי בדיוק סיכם דברים שכאלו, מתי ובאיזו דרך באה לכדי ביטוי הסכמת המבקשת. ועוד, המבקש מתייחס להליך משפטי אך איננו מציין את אשר יקרה לחבותו אם תידחה התביעה, איננו מציין אם חבותו תקום בתום פסק הדין בערכאה הראשונה, שמא רק לאחר דיון בערעור אשר אפשר ויוגש. התנגדותו של המבקש כה לאקונית וחסרת פירוט, עד שאין מנוס מהמסקנה לפיה סיכויי הצלחתו קלושים. יתכבד איפה המבקש וישלם את חובו למשיבה וימשיך בניהול ההליך המשפטי הנפרד אותו הוא מנהל, כטענתו.

בנסיבות אלו, אני דוחה את הבקשה לביטול ההחלטה.

המבקש ישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 750 ₪ אשר יתווספו לחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ב, 30 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: